החלטה בתיק ע"מ 1310/13

מונח בפניי ערר הסנגוריה נגד החלטת בימ"ש קמא להאריך את מעצרו של העורר בארבעה ימים.

בערר, מלינה הסנגוריה על תוצאת הדיון בבימ"ש קמא, אך גם על דרך ניהולו. כך טוענת הסנגורית כי בימ"ש קמא קיבל החלטה מבלי שניתנה לסנגוריה זכות טיעון, זאת אף תוך קטיעת שאלות שהופנו לתובע שהופיע בהליך. לדעתה של הסנגורית, מדובר בפגיעה חמורה בזכות הטיעון ובהליך לקוי.

לגופו של עניין, טוענת הסנגורית כי לא הייתה כל הצדקה להארכת מעצרו של העורר, אדם כבן 34, בעל עבר נקי, ששיתף פעולה עם חוקריו מאז מעצרו. הסנגורית סבורה כי מהות המעשים המיוחסים לעורר אינה יכולה להוביל למעצר עד תום ההליכים, ועל כן, משנגמרה החקירה ולמצער משניתן להשלימה ללא מעצר העורר, לא היה מקום להארכת המעצר. הסנגורית מדגישה עוד, כי נוכח נסיבותיו של העורר ושל בני משפחתו, מעצרו פוגע בהם קשות. לבסוף, מציינת הסנגורית כי מהסיבות הנ"ל אין גם חשש להימלטות.

התובע הצבאי התנגד לערר. התובע ציין כי קיימת תשתית המקימה חשד סביר לביצוען של עבירות המקימות עילת מסוכנות. עוד טען התובע כי השלמת החקירה שנדרשה מצריכה את השארות העורר במעצר. התובע הוסיף וטען כי הערר הנוכחי מנע את השלמת החקירה, מאחר שהעורר הובא לביהמ"ש חלף חקירתו.

יאמר מיד כי מעיון בפרוטוקול הדיון נראה כי אכן חל פגם בניהול ההליך בבימ"ש קמא. ככל שפרוטוקול הדיון משקף את אשר התרחש בבימ"ש, הרי שמתברר שהשופט קמא אכן קיבל החלטה מבלי שנתן לצדדים לסכם את טענותיהם. גם אם סבר השופט קמא כי חקירת הסנגורית "אינה ראויה" קביעתו בהחלטה, הרי נדרש היה, בטרם תתקבל החלטה, לשמוע את דבריהם של הצדדים.

התלבטתי מה הסעד הנדרש כתוצאה מפגם זה. סופם של דברים כי גם אם היה מקום להורות על החזרת התיק לדיון מחודש, צעד זה לא היה מועיל לקידום ההליך ואף עלול היה להביא לעינוי דין. בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה שראוי לקבל החלטה לגופו של עניין.

מהראיות שהוצגו בפניי עולה כי העורר הודה בביצוען של עבירות של שימוש במסמך מזויף, התחזות והפרת הוראה בדבר סגירת שטח. המדובר, על פני הדברים, בביצוע חוזר ונשנה של העבירות על פני תקופת זמן ארוכה, נסיבות העשויות ללמד על מסוכנות, אם כי אני נמנע  מקובע מסמרות בדבר על מנת להותיר שיקול דעת מלא לבימ"ש אשר ידון בבקשה למעצר עד תום ההליכים אם זו תוגש. עם זאת, המעשים מקימים עילת מסכנות לעת הזו.

לצד האמור, השתכנעתי כי השלמת החקירה  המבוקשת מחייבת את המשך מעצרו של העורר.

בנסיבות אלה, על אף הפגם שנפל בהליך כאמור, נראה כי התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא סבירה.

לאור זאת, הנני דוחה את הערר. גורמי החקירה והתביעה הצבאית יעשו כל שלאל ידם על מנת להשלים את החקירה ואת בחינת הצורך בהגשת כתב אישום תוך תקופת מעצר הנוכחית.

ניתנה היום, 11 במרץ 2013, א' בניסן התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא

רמ"שית: מעיין רפאל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: